דף הבית >> על החברה >  איך זה התחיל

איך זה התחיל

  איך זה התחיל

לאחר תקופה ארוכה של חיפוש אדמה פרטית עם זכויות מים ולא אדמת מינהל רכשתי חווה חקלאית המכונה "גן אפריים" על שם אפריים קירשנר יהודי אמריקאי אשר רכש את השטח ב- 1928 ובו כ-335 דונם.
בתחילת שנות השלושים החל קידוח באר מים בחלקת אדמה זו ולאחר מכן ניטעו בה מטעי הדרים.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה והמצב הכלכלי הקשה ששרר אז בעולם והיות ומשפ' קירשנר התגוררה בארה"ב הוזנחו הפרדסים ורק כ- 60 דונם נשארו מעובדים.

בשנת 1946 נפטר אפריים קירשנר אשר הוריש את הקרקע לבנו ולביתו בחלוקה שווה 167.5 דונם לכל אחד.

בשנת 1964 נפטר בנו של אפריים אשר הוריש את חלקו לאלמנתו ולביתו.
 עד שנת 73 הוחכרה הקרקע למושב חרות אשר גידלה בה ירקות.

היות ובמהלך השנים עקבתי אחר שינוי הבעלות בקרקע החלטתי לגשת לעו"ד המטפל בעניין ולברר עימו האם הקרקע למכירה. ואכן לאחר פגישה עימו הסתבר שהקרקע מיועדת למכירה. לאחר מו"מ ארוך ונוקשה עם האלמנה וביתה שעלו בנתיים לישראל וגורמים נוספים נחתמה העיסקה והקרקע ניקנתה על ידי, יאיר קפלן, בני זהר ונעם קפלן  כאשר כל אחד מאיתנו מחזיק בחלקים שונים מתוך ה-167.5 דונם.

מייד עם רכישת הקרקע התחלנו לגדל בה ירקות שונים על כל 335 דונם (אדמת "מושה") למרות שרכשנו רק מחצית מהקרקע. מלחמת יום הכיפורים הביאה אותנו למחשבה שיש לגדל גידולים אשר אינם תלויים ומושפעים מעיתות מלחמה דבר אשר גורם לחוסר בידיים עובדות, בעיות שיווק וכד'.

ב-1978 רכשתי עם שותפי את המחצית השנייה של השטח מגב' גוטפריד ביתו של אפריים קירשנר וכך הגענו ל- 335 דונם ומיד התחלנו את שלב הנטיעה.

אני נהגתי לפתוח את הבוקר בסיור במטעים ולברך את העצים בבוקר טוב במחשבה שהם יחזירו לי בתמורה שנה טובה. אך בפועל המצב היה שונה. בשנת 1983 למרות שהמטעים הניבו יבולים גבוהים חשתי שהתמורה המתקבלת מהם אינה מספקת וזאת מהסיבה של שיטת השיווק והסיבסוד הצולב אותה הנהיגה אגרסקו שהייתה מונופול שנ ים רבות ולכן החלטתי לערוך סיור בסניפי אגרקסקו באירופה ולבדוק כיצד ניתן להביא לשיפור התמורה. באותם ימים אגרקסקו הייתה היצואנית הבלעדית של ירקות ופירות ומועצת ההדרים היצואנית הבלעדית של הדרים.

המסקנה שעימה חזרתי מהסיור שעל מנת לקבל את התמורות המקסימליות להשקעה יש צורך להשפיע בתחום השיווק והדרך לכך היא להקים מתקן אריזה. הדרך להקמה הייתה סבוכה בבעיות ביוקרטיות אך לאחר מאבקים במוסדות הממשלתיים במיוחד במועצת הפירות, קיבלתי את הרשיון המיוחל להקמת בית אריזה. תהליך בניית בית האריזה ערך 5 חודשים ובאוקטובר 84 בית האריזה עמד על תילו.

לאחר סיום בניית בית האריזה החלתי במאבק לפתיחת השוק ליצוא חופשי.
בדרך למטרה התמנתי ע"י רפול שר החקלאות דאז וממשלת, ישראל ליו"ר מועצת ההדרים. תוך מס' חודשים לאחר שביססתי את דעותי ושכנעתי את הנוגעים בדבר שאין צורך במועצת ההדרים התחלתי בפירוקה והפרטתי את השיווק דבר אשר העלה את התמורות בסופו של דבר לחקלאי.

למרות פתיחת היצוא בהדרים, רק ב-93 לאחר מאבק משפטי שנוהל עם מהדרין קיבלנו רשיון יצוא לאפרסמון בתנאים קשים ומגבילים. פסיקה זו עזרה ליצוא הישראלי בכך שהיא הכפילה את כמויות היצוא ולעיתים אף השלישה.
לאפרסמון פסיקה זו עזרה עוד יותר ובמשך 14 השנים האחרונות הצליח הענף להגדיל את כמויות היצוא שלו פי 5.

בשנה הראשונה ארזנו כ- 500 טון מתוכם 108 טון ליצוא ולאחר מכן כמות האפרסמון שהגיעה לבית האריזה כל שנה הלכה וגדלה. היום, 23 שנים אחרי אנחנו אורזים כ- 15 אלף טון שמחצית מכמות זו מיועדת ליצוא.